החופש הגדול מגיע, הכל מתבלגן והילדים יוצאים מהשגרה. בתוך השיעמום והברדק יש נקודת אור מדהימה - הילדים שלנו מגלים את היכולת לבחור בעצמם.
הפוסט הזה מתפרסם כמה ימים אחרי שתלמידי החטיבות והתיכון יצאו לחופש, וכמה ימים לפני שילדי הגנים ובתי הספר היסודיים יצטרפו אליהם.
אני כותבת אותו אחרי שהבוקר, כשיצאתי לסבב הקבוע של גן-מעון-פקקים-עבודה, היכה בי משב חום שהזכיר לי את הימים בהם אני הייתי ילדה שמחכה לחופש הגדול. נזכרתי בהתרגשות הציפייה, בטבלאות הייאוש, בלב המתפקע מתוכניות לחודשיים שיבואו. פתאום הבנתי שכבר הרבה שנים לא חיכיתי ככה, בציפייה דרוכה ותמימה, כמו שחיכיתי לחופש כילדה.
כמובן שגם כמבוגרים אנחנו יכולים לצאת לחופש, אבל הוא (כמעט) תמיד מוגבל ומנוקד בחובות של שיגרה ואחריות. הרי גם כשאנחנו יוצאים לחופש אנחנו עדיין הורים, עדיין צריכים לשלם חשבונות – עולם כמנהגו נוהג.
באותו זמן, כמבוגרים שיגרת חיינו היא (במידה רבה) בחירה שלנו. אנחנו בוחרים על מה להוציא כסף, איפה לגור, במה לעבוד, עם מי להיפגש וכן הלאה. המציאות שלנו היא יציר כפינו. החופש האמיתי של אדם בוגר הוא האפשרות לבחור ועל ידי כך לייצר מציאות נכונה עבורו – כזו שממלאת לו צרכים, כזו שמעניקה לו שמחה וסיפוק ושהוא מסוגל להתמודד עם האתגרים הנובעים ממנה.
אצל ילדים זה אחרת. המציאות שלהם נבחרת עבורם ונכפית עליהם, גם אם זה הדבר הנכון עבורם וגם אם מי שעושה את הבחירה הוא מי שאוהב אותם יותר מכל. הילדים שלנו לא בוחרים איפה לגור, מה לקנות בסופר, לאיזה בית ספר ללכת. אפילו ההחלטה לקבל אח או אחות התקבלה עבורם. למרות שרוב ההורים מאפשרים לילדיהם השפעה כלשהי על מציאות חייהם, בסוף היום – ההורים הם אלה שקובעים את רוב התחומים המשמעותיים בחיי הילד.
בהקשר הזה, החופש הגדול נטען במשמעות נוספת. כשהילדים שלנו מגיעים לגיל בו הקייטנות כבר לא ממלאות להם 80% מהקיץ, החופש הגדול הוא חופש מוחלט, מלא. חופש מלימודים, מחוגים, חופש מאנשים שלא מתחשק לפגוש, חופש ממידע שלא מעניין, מחובות שהוטלו עלי בידי אחרים.
במבט ראשון זה נראה כמו כאוס – ילדים שמחליפים בין יום ללילה, רובצים שעות מול המסכים, בוהים בקיר, חוזרים שוב ושוב על המנטרה "משעמם לי", אוכלים שילובים מוזרים בשעות מוזרות – בלאגן. אנחנו רואים אותם, ומשהו בנו רוצה להדק את הגבול. לקבוע להם שגרה. לכפות עליהם פעילות מועילה. אבל אל תפספסו! בתוך הריק, הכאוס, נמצא את אחד היסודות הבסיסיים ביותר להתפתחות ילדינו: בחירה.
כדי שילדינו יוכלו להתבגר ולהפוך לאנשים שמסוגלים לייצר מציאות שמתאימה להם, הם צריכים להתנסות בחוויה הזו בסביבה בטוחה. כדי שהם ילמדו לזהות את הצרכים שלהם, להקשיב להם ולפעול על פיהם, הם צריכים הזדמנות להתרכז בעצמם בלי הסחות דעת כפויות. אז כן, זה אומר לישון כשהגוף אומר לישון ולאכול כשהוא אומר לאכול. זה אומר לתת מנוחה למוח גם אם מבחוץ נראה שהוא מתנוון. זה אומר לקחת את הזמן להשתעמם עד כלות, ואז לגלות מה באמת מעניין אותי. ושלא יהיה לכם ספק – כשהם יגלו מה מדליק אותם (וזה אולי יהיה בשבוע האחרון של אוגוסט) הם יקומו מהספה ויזיזו הרים.
אז אם באיזה בוקר תקומו לבית הפוך, מלא בילדים שנרדמו על הספה עם פופקורן בשיער, קחו נשימה עמוקה, נשקו אותם (בשקט, בלי להעיר) ואחלו להם יום מלא בחירות. אולי הן יהיו בחירות טובות ואולי פחות, אבל מה שבטוח – הבחירות האלו ילמדו אותם שיעור יותר חשוב מכל שיעור שלומדים בכיתה.
Comments