כניסה למסגרת ושמירה על החיבור - חלק א'

כמו מיתרים של גיטרה, הילדים שלנו מתוחים ודרוכים להגיב לכל שינוי במגע המציאות. יש ילדים שמסתגלים היטב לשינויים ויש כאלה שפחות, אבל אצל כולם (כמעט) מדובר בהתמודדות שדורשת תרגול, מודעות והיערכות.

אם הילד שלכם נכנס לראשונה למסגרת, או שכבר היה במסגרת אבל עובר לגן או כיתה חדשה, או אולי בכלל ממשיך באותו מקום בדיוק – כך או כך, חשבתי שתרצו להתכונן מבעוד מועד לתחילת השנה.

לכניסה למסגרת (בגן, בבית הספר או אפילו עם מטפלת חדשה) יש שני מאפיינים מרכזיים. כיוון ששניהם חשובים ורחבים הרבה יותר מאשר בהקשר הנקודתי של הכניסה למסגרת, אקדיש לכל אחד מהם פוסט נפרד. הראשון, שעליו ארחיב היום, הוא עצם השינוי (את הפוסט השני תוכלו למצוא כאן).

בסופו של יום, כולנו רוצים לתת לילדנו את הכלים להפוך למבוגרים שמסתכלים לשינוי בעיניים וצועדים קדימה באומץ ובאופטימיות, כאלה שמוכנים לקפוץ למים. איך עושים את זה? כמו תמיד, הכל מתחיל בבית.

אנסה לתת כאן ארבעה מפתחות ליחס חיובי לשינוי, תוך התייחסות לכניסה למסגרת.

1. הכנה מראש

אין דבר מפחיד מהלא נודע. אם נרצה לעזור לילד להיערך לשינוי, הדבר הראשון הוא להכין אותו לבאות. לפעמים האינסטינקט שלנו הוא להרגיע את החשש: "יהיה לך כיף", "יהיו לך מלא חברים", "הכל יהיה בסדר". העניין הוא שזו לא תמיד האמת, ולכל הפחות, זו לא האמת כולה. יכול להיות שלא יהיה כיף, יכול להיות שיהיה כיף אבל רק אחרי תקופה של הסתגלות, יכול להיות שיהיה גם כיף וגם מאוד קשה או מאתגר או מפחיד. יהיו חברים חדשים, אבל גם הרבה ילדים שלא מכירים, ודינמיקה חדשה וחבורות שאני לא מצליח להיכנס אליהם.

כדי להכין את ילדיכם מראש, היו כנים והציגו את האמת במלואה. רדו לגובה שלהם, ונסו לחשוב – איך נראה היום הראשון בגן או בכתה עבורם? הרעש, הילדים, האישה הזרה שנכנסת וצריך להקשיב בקולה.

נסו לתאר להם את הדברים הפרקטיים (יהיה צלצול וזה אומר שצריך להיכנס לכתה ולשבת) וגם את התחושות (יכול להיות שתרגיש קצת מבולבל, אולי תתרגש מאוד). אם אפשר לבוא לביקור לפני היום הראשון, הרי זה מבורך.

איך עוזרים לילדים שלנו להפוך למבוגרים שמוכנים לקפוץ למים? הכל מתחיל בבית

2. שיתוף

כדי שאוכל לתת דוגמה אישית לילדיי אני מקפידה מאוד לטעות. כן, מה שקראתם. אדם שלא טועה לא מעורר הזדהות, ולכן לא מהווה מודל לחיקוי. אני לא רוצה (ולא יכולה) ללמד את ילדיי להימנע מטעויות, אבל אני חייבת ללמד אותם להתאושש מהן. לשם כך אני רוצה שהם יראו אותי ברגעי הקושי והכשלון, וגם ברגעים בהם אני קמה ומתמודדת עם האתגר. אספר להם על היום הראשון שלי בכתה א', איך התגעגעתי לאמא שלי ואיך מצאתי חברה שנתנה לי יד. איך נבהלתי כשהמנהל נכנס פתאום, ואיך גיליתי שהוא מספר בדיחות נהדרות. נסו לחלוק עם ילדיכם אתגרים מהיום שלכם, והאירו להם את הגמישות המחשבתית, היצירתיות והתושייה שלהם.

3. אמפתיה

אנחנו רוצים את הטוב ביותר עבורם ויש לנו שלל עצות שיעזרו להם להשיג בדיוק את המטרות החשובות (בעינינו), אבל כדי לעזור להם באמת אנחנו צריכים להניח לידע, ולהתחבר לרגש. כשהם חוזרים מהיום הראשון (מכל יום, בעצם) הם צריכים את ההקשבה המלאה שלנו יותר מכל עצה או נאום. הקשיבו להם, היו אמפתיים ותנו להם מקום בו כל רגש מתקבל בחיבוק. המחנך הטוב, כך אמרו לי, הוא זה שמעדיף להבין על פני להיות מובן.

4. עוגן קבוע

להתחיל מחדש זה להיות רפסודה במים סוערים – הכל מיטלטל, יש מעט מאוד שליטה וזה די מפחיד. המתנה הגדולה שנוכל לתת לילדינו כשהם על רפסודת השינוי היא עוגן, והעוגן הזה הוא אנחנו. הזכירו לילדיכם שבסוף היום הראשון ובסוף כל יום שאחריו, אתם תחכו להם בזרועות פתוחות. הזכירו לעצמכם שזה המצב, ללא תלות בציונים שלהם, בהתנהלות שלהם בכתה או בכמות החברים שהם רכשו. אתם העוגן, אתם היציבות וחובת ההוכחה היא עליכם בכל יום מחדש.

בגיל הרך (וגם אצל גדולים יותר) אפשר להציע להם לקחת איתם חפץ מעבר שמסמל את הבית – בובה, שמיכה או תמונה שלכם. שננו ביחד משפט מחזק (למשל - "אמא ואבא תמיד איתי בלב"), ובעיקר (בכל גיל) הציפו אותם באהבה כשהם איתכם כדי שתהיה להם צידה לדרך.

בפוסט הבא - על שימור ההיקשרות בכניסה למסגרת.

אם תרצו לדעת עוד, אפשר לשמוע הכל על כניסה למסגרת כאן.

שלכם,

מאיה